בושידו 1/3 סוקו ימגה (jan 1, 1622 – jan 1, 1685)

Description:

הגדרת הסמוראים בשלב הזה היא להיות לוחמים צבאיים במקרה הצורך, תחת הדאימיו המתאים לכל לוחם. בשיגרה, מוצבים כוחות "רגילים" לשמירה על הסדר. משמע בשיגרה, ובטח בתקופת השקטה תחת טוקוגאווה - מעמד הסמוראים כולו עומד חסר תכלית, כי "אין על מה" לממש את מהות תפקידם.
הידיושי טויוטומי "פתר" את זה באמצעות הקמפיינים לקוריאה, לעומת זאת אייאסו טוקוגאווה פותר את זה לפי "סמוראי המכחול", מדגיש את השכלת הלוחמים והופך אותם לבירוקרטים.

ההיררכיה החברתית שבנו אייאסו ובניו מאוד קונפוציאנית - לא מפתיע שחילחל גם אידיאל המלומד דרך זה - סמוראים עוברים הכשרות אקדמיות מגוונות, וגם הכשרות באומנויות לחימה מגוונות. זה ממש השלב בו זה נהייה "אומנות" לחימה, בון שחילחל לתוך הבו הלחימתי.

בתוך קבוצת הסטטוס הסמוראית יש חלוקות פנימיות לתת-מעמד גבוה יותר/פחות - דרך ה"המרה" לבירוקרטים רואים מוביליות פנים-מעמדית, בעיקר של סמוראים פחותים יותר - נהיים משוררים וכותבים, מאוחר יותר גם מדענים כשיכנסו יותר תכנים אירופאים ליפן.

מעמד הסמוראי מתהווה עם כל אלו לכדי מעמד פרזיטי בעייני החברה, ואפילו בעייני הסמוראים עצמם - מתחיל להתפתח "סט הנחיות" פר קבוצת סטטוס פנימית במובן מסויים. אותו סט - בושידו - בעצם מתגבש לראשונה במהלך תקופת טוקוגאווה, נכתב בעיקר ע"י לוחמים שכבר לא יכולים להיות לוחמים.

אדונו של צונטומו יממוטו מת, כסמוראי הוא רצה ללוותו - הבעיה היא שזה קרה בתקופה שאסור לבצע אלימות, גם לא אדם כלפי עצמו (התאבדות) - הביא אותו להתנזרות ולפילוסופיה.
צונטומו נהייה פילוסוף ניאו-קונפוציאני, עוסק בהצדקת הפריבילגיות הסמוראיות שמיסים איכרים צריכים לממן - לשמש כדוגמה אישית דרך ערכים כמו נאמנות לאדון (ונכונות למות עבורו במקרה הצורך), קיום מוסר חברתי, חיים צנועים, צבירת ידע, ושמירה על הסדר.

Added to timeline:

Date: