ביברס (jan 1, 1260 – jan 1, 1277)

Description:

טכנית הסולטאן הממלוכי השני, אך בפועל מפעלו הוא מה שמייצב את הסולטאנות הממלוכית - פרקטית מקים הסולטאנות. עבר "מסלול" חושדאשיה טיפוסי, נקנה בתור עבד נכה וזול.

המונגולים הורסים את בגדאד ומסיימים את שלטון הח'ליפות העבאסית ב-1258, ביברס מעביר את האצולה העבאסית הנותרת מבגדאד לקהיר. ביברס בקשר עם נסיכים עבאסים "משוטתים", מזמין את אחד מהם להיות ח'ליף עבאסי מקהיר.

ביברס יודע לקחת בחשבון את העובדה כי ממלוכים אינם "מוסלמים-ממש", יותר כדאי לתת ל"מוסלמי אמיתי" להיות השליט בכדי לצבור אהדה. אותו נסיך עבאסי ראשון שביברס הזמין שולח את ביברס לשחרר את בגדאד, ביברס "מראה לו את הדרך" ולא שומעים יותר מהנסיך הזה מאז.

הנסיך השני שהוזמן ע"י ביברס לכהן כח'ליף מקהיר מבין יותר טוב מקודמו, נענה להזמנה ומתקיים המבנה שהכרנו עד כה - ח'ליף עבאסי בשלטון "טכנית", אך בפועל הסולטאנות הממלוכית שולטת - ח'ליף עבאסי מכהן מקהיר מאז ועד 1517, כאשר הממלוכים שולטים בפועל.
סה"כ מבנה מוכר למזרח התיכון המוסלמי, מאפשר לממלוכים לצבור לגיטימציה אפילו שהם מתאסלמים ולא מוסלמים במקורם.

ביברס ממציא את התואר "משרת מקומות קדושים" - הגנה על מכה/מדינה. דרך תואר זה מנסה ביברס לעבות את הלגיטימיות הדתית של הממלוכים, מעבר לזו הצבאית-פוליטית שכבר יש להם (או שלפחות כבר בתהליכי התעבות). ממלוכים כובשים את הח'גאז במאה ה-13, מנהלים עליות לרגל עבור ההמונים.
מאז המצאת התואר הזה ועד היום - תואר דתי-פוליטי ממדרגה ראשונה, מהתארים החשובים בפוליטיקה המזרח-תיכונית עד היום - מרכיב מאוד חשוב בגדילת כוחם של הממלוכים.

צעד שלישי ע"י ביברס, ושל ממלוכים ככלל - הקדשים ובנייה, אואקף - הממלוכים מציגים תמיכה/אהדה במאמינים, תורמים מרכושם הפרטי להקמת כל אלו וביסוס שירותים שונים לקהילה דרך זה - בעקיפין הם מסוגלים לדאוג לילדיהם כך, שכן רק ממלוכ יכול לרשת תפקיד בכיר מממלוכ.

ראוי להשוות בין צא"ד לבין ביברס - הקריירה של כל אחד מהם מתחילה בתור זר לעולם הערבי-מוסלמי, שנייהם הקימו מדינה ותפסו שלטון בה על חשבון הפטרון שלהם, שנייהם ניצחו צלבנים באירועי מפתח.
לעומת זאת, "מי לא מכיר את צאלח אל-דין", צא"ד חקוק בזיכרון המזרח-תיכוני המוסלמי הרבה יותר ביסודיות לעומת ביברס.

Added to timeline:

Date: