מלחמת האופיום הראשונה (jan 1, 1839 – jan 1, 1842)

Description:

המלחמה שמכניסה את סין לעולם המודרני בחבטה גדולה ולא מאפשרת לה להמשיך להתעלם ממה שמחוץ לה, כמו שהיה בהתנהלות צ'יין לונג. פותחת את תחילת מאה שנות ההשפלה הלאומית בהן היא מושפלת אל מול המערב. ייצור השפעות על היחסים עם המערב לנצח.

א. תפיסות יחסי החוץ: צ'ינג מול בריטניה

השאיפות הבריטיות
1. סחר הוגן (הרחבתו) סחר הוגן היא האפשרות של בריטניה למכור מה שהיא רוצה לסינים
2. יחסים דיפלומטיים שוויוניים כפי שהיה באירופה ובעולם
3. חסינות מהחוק הסיני
4. השאיפה הכמוסה: הצפת השוק הסיני בסחורה הבריטית לא רק לקחת סחורות מהשוק הסיני

הנחות היסוד של צ'ינג
1. עליונות צבאית סינית- ניצחו את המונגולים אז ברור שאף אחד לא יכול עליהם
2. עליונות הדפוסים התרבותיים של השליטה בנוכרים – אין לנו יחסי חוץ שוויוניים
3. הזרים באים רק בעבור סחורות סיניות
4. זיהוי הנוכרים ה"ימיים" עם הנחיתות

הגמישות הסינית: היחסים עם קוקנד כדוגמא
ממלכת קוקנד: מקור של מתח במערב המוסלמי הסיני – יצא ג'יהאד מוסלמי כנגד הסינים
ההסכם של 1835:
א. הטבות מכס לח'אן של קודקנד ולסוחריו;
ב. זכותו של נציג הח'אן לשפוט את נתיניו, להציב אנשים בקשגאר באזור סינג'יאנג. עיר שנמצאת היום בקירגיסטן.

האם הבסיס להסכמים עם בריטניה בעתיד
****************************************
ניסיון דיפלומטי של בריטניה

Amherst mission

לורד אמרהסט- שגריר מיוחד של הכתר האנגלי לסין 1816: נסיון דיפלומטי נוסף לשפר את יחסי המדינות. הוא רוצה בדיוק מה שמקרטני רצה – להרחיב את מספר הערים הפתוחות, להכניס עוד מוצרי מסחר לסין.
לא מתקבל ע"י הקיסר כיוון שסירב להשתחוות לו
הבריטים מוותרים על הדיפלומטיה כדרך להסדרת היחסים עם סין. לא עובד איתם וזה אחת המסקנות העיקריות שגוררת את בריטניה לכיוון של מלחמה.
****************************************
The Great Divergence”
: 1800 כנקודת המפנה בכלכלה העולמית – הרקע להחלטתה של בריטניה לצאת למלחמה.

1. עד 1800: אין הבדל משמעותי בתחום הכלכלי בין סין לאירופה (בניגוד לגישה הדומיננטית בעבר)
2. הפער מתחיל עם המהפכה התעשייתית בבריטניה ואח"כ ביתר ארצות אירופה: תוך שנות דור מתהווה פער גדול בין "המערב" ל"מזרח" והפער יגדל עד לאמצע המאה ה-20 – סין הופכת למפגרת טכנולוגית. סין אפילו לא הייתה מודעת לכך.
3. זה ישנה את הדינמיקה בין סין לעולם, ואת היחס לסין במערב.

מסוף המאה ה-18: שינוי ביחס לסין באירופה: מארץ נאורה למקור לבוז
1. סין (והודו) כחברות "חסרות ההיסטוריה"- העליונות המערבית בזה להם.
2. לעמי המזרח אין "רוח החירות"
3. הפילוסופיה הסינית "נמצאת במצב בראשיתי"
4. גורלן של סין והודו להכבש ע"י המערב

הצדקה ברורה של עליונות מערבית: השפעה על מרקס ועל ממשיכיו
****************************************
הדרך למלחמה: סוגיית האופיום – חילוקי דעות לאורך שנים. סוגיית האופיום הביאה לפיצוץ. אופיום היה ידוע מאז ומעולם והוא שימש כתרופה למחלות מעיים. לא עישנו אופיום עד שהגיע טבק מהעולם החדש. לאט לאט הכניסו את זה לעישון במאה ה-17, ובמאה ה-18 זה המשיך להתפתח כאשר רוב האופיום מגיע לסין מהודו, בהתחלה בכמויות די קטנות. אבל עם השנים המספרים גברו. יש הקלות בגידול כי טוענים שהוא מגיע כתרופה. ב-1790 הכמות גדלה באופן מוגזם כי החברה הבריטית בהודו רואה אותו כפתרון האופיום שיעזור לפתור את בעיית האיזון המסחרי – שכן הבריטים חייבים תה ואין להם מה להציע. בהתחלה היא מוכרת את האופיום בזול כדי שיקנו הרבה ויתמכרו וזה עובד להם. המכירות גדלות פלא בשנות ה-20 של המאה ה-19. זה הופך למצב חברתי נורא והמון אנשים מכל השכבות מתמכרים. היה קל לאופיום להכנס כי אנשים גוועו ברעב, סין הייתה במצב כלכלי רע ורצו להתמסטל.
****************************************
ברוני האופיום בסין – תפקיד חשוב בסין ובבריטניה

Dr. William Jardine (1784-1843) רופא, סוחר אופיום, מאדריכלי המלחמה. עמד בראש החברה הגדולה בראשית המאה ה-19 וסחר באופיום. היה עשיר עם מהלכים רבים בבריטניה והציע לבריטניה צי ונשק מחברתו. תרם בצורה דרמטי לחיזוק הצד הפרו לוחמתי שהכריז על הכניסה למלחמה.

דוד ששון 1792-1865: מבגדד לבומביי ולאזרחות הבריטית – היה מקורב לשליט העותומאני, נשלח להודו, קיבל אזרחות בריטית, ניהל מפעלי אופיום. השושלת לא מקבלת על הסחר הזה מכס והרבה סוחרים מצטרפים לסחר, אך עדיין החברה ההודית המזרחית היא הסוחרת העיקרית.

לאט לאט מתברר בשנות ה-30 לסין שיש בעיה רצינית – הרבה כסף יוצא מסין במקום להכנס אליה וזה מעלה את מחיר הכסף בתוך סין. בנוסף, לפי הערכות מיליוני אנשים מכורים לאופיום והדימוי של סין הופך להיות למדינה של מכורים. ב1826 מחפש הקיסר דרך לפתור את הבעיה. פתרון אחד הוא לאסור על כניסת האופיום, והפתרון השני הוא הפוך אותו לחוקי. בסופו של דבר מחליט הקיסר לאסור על סחר האופיום ועל הוצאתו מחוץ לחוק, ויציאה למבצע לגמילה מסיבית של כולם. לאסור סוחרים סיניים, תוכניות גמילה ולצאת כנגד הסוחרים הזרים.
****************************************
לאחר פתרון לידן דזה-סו

המימד החדש: כבודה של הממלכה הבריטית
1833: ביטול הזיכיון של "חברת הודו המזרחית": האחריות לסחר קנטון בידי ממשלת בריטניה. אם פוגעים באופיום פוגעים גם בממלכה הבריטית כולה.
1834: פרשת Napier: הנציב הבריטי לקנטון מנסה לקשור קשרים ישירים עם המושל, מגורש בבושת פנים תוך איום על הפסקת הסחר. הוא כנציג רשמי רוצה לפנות לגבוה ולא מבין איך הדיפלומטיה עובדת בסין. הסינים רואים את זה כזלזול חמור.
----מחליפו של נפייר: : צ'ארלס אליוט המפקח הבריטי על מסחר בקנטון ואדריכל המלחמה. שריפת האופיום כ"עלבון לכתר המלכה"! הוא זה שאומר לסוחרים שהם יכולים למסור את הסחורה לסינים אך עדיין זו השמדה של רכוש בריטי וזה יוצר לגיטימציה למלחמ

הגישה הבריטית
1. נוקמים את העלבון לכתר
2. פותחים את סין הקסנופובית והמבודדת לעולם הרחב ומביאים אליה את ערכי הליברליזם והקפיטליזם, כולל הזכות לסחר בסמים
3. אבל גם: היו כאלה שראו במלחמה כחרפה נוראה, אבל לא הרוב.
****************************************
ב-1840 מתחילה המלחמה.
הסינים לא מבינים עד כמה הם לא קרובים לטכנולוגיה של הבריטים. לבריטים יש אמנם כוח קטן אך הוא מצליח להוות כוח רציני אל מול הכוחות הסינים. המלחמה מתחילה באזור קנטון אך מהר מאוד הספינות הבריטיות עולות צפונה ליד טיינג'ין. משם הדרך לבייג'ין מאוד קצרה. הקיסר מסכים לפתוח במשא ומתן אך הוא די מקרטע ובסופו של דבר המלחמה נמשכת. ההגנה הטובה ביותר של הסינים הייתה בגואנג ג'ואו. שיא הטכנולוגיה הסינית הייתה עלובה לעומת הטכנולוגיה המערבית. טובי התותחים הסיניים לא מצליחים להחזיק מעמד כנגד הנשק של הבריטים.

ההצלחה הבריטית: ניידות=>איגוף מערך ההגנה הסיני, עלייה לאורך החוף כשהם כובשים תוך כדי ערים ואזורים שלמים. מתקדמים לשאנגחאי, ולפני שהם נכנסים לנאנג'ינג הסינים מוותרים וחותמים על הסכם נאנג'ינג.

הכישלון של צ'ינג: היעדר הכנות צבאיות ראויות בקנה-מידה לאומי
****************************************
הסיבות לכישלון הצבאי של צ'ינג

1. הסתאבות כללית של צבא הדגלים – מזמן לא נלחמו, מ1759.
2. הזנחת הטכנולוגיה הצבאית (החימוש של לוחמי צ'ינג ב-1842 לא היה שונה מהותית מ-1644)
3. הביזור של הפיקוד הצבאי וחוסר התיאום בין היחידות השונות – הקרבות התנהלו בדרום, הרחק מהבירה. כל פעם הקיסר הורה לשלוח יחידות חדשות לחזיתות השונות. כל פעם שלחו מפקד אחר לחזית אחרת, ללא היה תיאום.
4. הצורך באישור הקיסר למהלכים משמעותיים – אובדן דרמטי של מימד הזמן
5. שובה של החשדנות בין המאנג'ו לסינים (?) – מה שמתחיל בשלב זה היא החשדנות בגלל מה שקורה בקנטון. מתחילות להתארגן מיליציות סיניות והם רואים את המנצ'ואים כבולמי ההתנגדות.

Added to timeline:

Date: