הקיסר צ'יין-לונג (jan 1, 1736 – jan 1, 1795)

Description:

הקיסר הראשון של צ'ינג שירש את השלטון ללא מאבק ירושה
מתנער בהדרגה מ"קשיחות" אביו ומאמץ את "רוחב הלב" של סבו, הקיסר קאנג-סי
מתאמץ לשמר מורשת המנג'ורים אגב כבוד מופגן לתרבות הסינית
"קיסר כל נתיניו": לומד מונגולית, טיבטית ותורכית כדי לשלוט בכל חמש שפות התרבות בממלכתו. הוא זה שיוצר את התדמית המלאה של המנצ'ואים כקיסרים אוניברסליים שמדברים אל כל האוכלוסייה עליה הם חולשים.

צ'יין-לונג כקיסר הספרא והסיפא – גם מנהיג מסעות לוחמה לכל עבר, וגם אדם הבקי בתרבות הסינית, כתב שירים רבים. משחק על שני העולמות—גם הסיני וגם המנצ'ואי.

שובם של מסעות קיסריים – מחדש את המסורת של קאנג-סי, מגיע גם דרומה עד אזור ג'יאנג נאן, זה מחזק את הקשר בין הקיסר לנתינים.
****************************************
מונגולים, ג'ונגרים, והמשך ההתפשטות של צ'ינג -ההצלחות הצבאיות של צ'יין-לונג

א. מונגולים דרום-מז' (מונגוליה פנימית: בשליטת צ'ינג מאז 1635)
ב. מונגולים צפ'-מז (ח'אלח'א, מונג. חיצונית): מאז 1696
ג. העימות עם הג'ונגרים: שיא ב-1757
ד. שליטה בטיבט ובסין-ג'יאנג: פועל יוצא של המאבק בג'ונגרים

האתגר הג'ונגרי ושלבי ההתמודדות עימו
1690-1696: הבסת גלדאן: סיפוח מונג' צפון-מזרחיים, התפשטות לשקע טורפאן
1720-1750: עימותים לסירוגין; ביצור השליטה של צ'ינג בטיבט
1755-1759: הבסת הג'ונגרים; השתלטות צ'ינג על אגן טארים ועל עמק אילי; שיא ההתפשטות מערבה
1792: קיבוע השליטה המלאה בטיבט
****************************************


הצ'ונגרים מבקשים סיוע מצ'יין לונג עקב מאבקי ירושה בתוכם, הוא כובש שם שטחים נרחבים ועושה להם הפרד ומשול. החאן הצ'ונגרי לא מרוצה מההסדר החדש (שני מוקדי שליטה), הוא רצה להיות שליט צ'ונגרי בודד והוא מורד כנגד צ'יין לונג. צ'יין לונג נלחם בהם ב1755-1759 עם כוחות גדולים ומחסל אותם. 60 אחוז בערך נהרגו ע"י הלוחמים המנצ'ואים. הצ'ונגרים יורדים סופית מהמפה. מעבר לכך, צ'יין לונג לא עוצר שם, אלא ממשיך להשתלט על האזורים שהיו חלק מהאימפריה הצ'ונגרית, סינג'יאנג וטיבט. למה הוא מצליח?
------
הסיבות להצלחת צ'ינג
א. העורף הכלכלי העודף – עורף כלכלי של כל סין שעומדת מאחוריה והיא עשירה, בניגוד לצ'ונגרים.
ב. שילוב של ניידות מונגולית, חלק חשוב מהצבא של צ'ינג בנלחם במונגולים, מקצועיות של צבא הדגלים, פרשים ונשק חם ביחד, ושפע של כ"א של סין – כוח אדם כמעט אינסופי.
ג. שימוש יעיל בנשק חם - הרבה יותר משוכלל מהצ'ונגרים (תותחים נישאים שמכריעים את המערכה)
ד. מד"ח יעילה (רוסיה) – השמירה על כך שרוסיה לא תתערב.
ה. יתרון פוליטי: פילוגים פנימיים בקרב הג'ונגרים מחלישים אותם ומאיצים את קצם.

השילוב של הכוח הצבאי בסגנון מונגולי ועורף חקלאי סיני מאפשר את ההצלחה הזו. היא נתפסת כהצלחה כבירה. מרגע שהוא מחסל את החלק האחרון בפאזל המונוגולי ומכפיף אותם אליו, הוא השיג הישג שלא נעשה לפניו. השליט העליון של הערבה המונגולית. גאה מאוד בהישג הזה ומדגיש אותו. נסיון לא רק לכבוש את השטח אלא גם לצרף אותו לתוך הממלכה ולהפוך אותו ללגיטימי ולחלק מהממלכה.
****************************************
(המאה ה-13). לאחר מכן הרוסים והקזחים מגיעים לאזור והטורגוטים חוזרים.
הם מאמינים בבודהיזם טיבטי ולא מרגישים שייכים. ב-1771 הם מעמיסים את רכושם ויוצאים למסע ארוך של אלפי קילומטרים שמביא אותם לתוך סין, אל סינג'אנג ואף מזרחה יותר, והם באים להכנע לצ'יין לונג. החזרה של הטנגוטים היא קץ ההסטוריה.
המונגולים מגיעים מסוף העולם שמאלה, סובלים מלא בדרך ובאים להכנע אליו בתור השליט הלגיטימי של הבודהיזם הטיבטי. הוא מיישב אותם באזור של מונגוליה הפנימית וסינג'יאנג. סין מגיעה לתחושה שהיא כל יכולה ודבר זה יפגע בהערכתה את הכוח של המערב במאה הבאה.
****************************************
טיבט: ההשתלטות בשלבים, השיא ב-1792

לצ'יין לונג עדיין יש אתגרים אחרים. בטיבט לדוגמא. ההשתלטות על טיבט מתחילה בתקופת קאנג-סי. עד צ'יין לונג, סין שולטת יחסית מרחוק ונותנת חסות לדלאי לאמה. מתחילות מלחמות פנים רציניות דווקא בחלקים של טיבט שיותר קרובים לסין (סה-צ'ואן המערבית) של אנשים שלא מאמינים בבודהיזם הטיבטי אלא בבון. בהדרגה מה שצ'ינג עושה כדי לחזק את שליטתה היא להכניס לשם כמה שיותר מנזרים של הבודהיזם הטיבטי כדי לבסס את שליטת הדת הזו.

מאז 1792: כפיפות מעשית (לא נומינלית) של טיבט לצ'ינג

כתוצאה ממרידות אלו, וגם כתוצאה מאיום מצד נפאל, מצליחים לגרש נפאלים באזור טיבט ובכך מצרפים את טיבט כחלק אינטגרלי מהממלכה של צ'ינג בשלטון ישיר ומעשי ולא רק נומינלי, כדי למנוע איומים נוספים. בסך הכל מצליחים להשיג הישגים יוצאי דופן מבחינת התפשטות גיאורפית.

הממשל של צ'ינג בטיבט: שליטה עם מינימום של התערבות בענייניה הפנימיים
****************************************

קיסר 5 העמים: - מאנצ'ו, סינים, מונגולים, טיבטים, מוסלמים
המרכיב הרב-תרבותי כגורם מכריע בהצלחת צ'ינג


הפן האחר: צ'יין-לונג כמלומד סיני
חיבר מעל ל-42,000 שירים בסינית (חלקם בוודאות חוברו בידי משרתיו...). הוא אוסף את כללללל הספרות הסינית ומחלק אותה לארבע קטגוריות. נסיון לאסוף את כל הספרות לדורותיה, מעסיק הרבה מלומדים ומציג את הקיסר כמי שמנצח על המפעל הזה. התרבות הסינית פחות חופשית בתקופת צ'ינג מאשר מינג, אך הקיסרים הם אלה שיוצרים את האוסף וזה קיים עד היום. מפעל שמבסס את חשיבות הקיסר.

צ'יין-לונג כבודהיסטווה מנג'וסרי: שליטה תרבותית בטיבט ובמונגוליה – מדגיש את העניין שהוא בודהיסטווה, הוא גלגול של ג'ינגס חאן וקובלאי חאן וזה עוזר לו לקשר את המונגולים.
מייצר כתוצאה מתוקף סמכותו הבודהיסטית
כתב מינוי וחותמת לדלאי-לאמה [במנג'ורית, מונגולית, טיבטית וסינית].

האסלאם הוא הבן החורג. הוא לא יכול להציג את עצמו כמוסלמי כי זו דת אקסקלוסיבית. הוא מנסה להפוך את חמשת מצוות האיסלאם לשוות לחמשת הערכים הקונפוציאנים. חלק מהמוסלמים אכן עוברים את הבחינות ומשתלבים באליטה הסינית. האיסלאם מוכר כאחד מחמשת העמים.

פנים רבות לו לקיסר: דמותו המשתנה של קיסר יונג-ג'נג – מציירים אותו כדמות המתאימה לכל התרבויות – משורר סיני, נזיר בודהיסטי שעושה מדיטציה, דאואיסט המחפש שיקוי להארכת החיים, בעל קרקעות, ג'נטלמן בוכרי שמשחק עם קופים, ג'נטלמן אירופאי שצד נמר. חלק מההיכרות עם אירופה מגיעה דרך הציירים הישועים.
****************************************
הקיסר צ'יין-לונג וסוגיית "האינקביזיציה התרבותית"

1. רגישות נמשכת של קיסרי צ'ינג לביטויי לאומנות אנטי-מאנג'ורית (לא ברור האם החשש מוצדק); זאת במקביל לטיפוח זכרם של נאמני מינג. יש חשש מאוד גדול כנגד התנגדות להם כזרים.
2. במקביל: הקיסרים כמקדמי האורתודוקסיה הרעיונית (האם כהיענות לציפיות המלומדים?), הקונפוציאנית עם ההנחיות הקיסריות, הדגש על שלוש הזיקות, הטוהר הנשי, כיבוד האבות שכל הזמן מטיפים לו.

התוצאה: רדיפה שיטתית של כתבים החשודים בסטייה פוליטית או ערכית- או אנשים שיוצאים כנגד המשטר, כנגד שליטים זרים אחרים או שמתעסקים הרבה בפורנוגרפיה (יוצאים כנגד ערכי המשפחה)

א. הרדיפה תתבצע תוך שת"פ הדוק בין מלומדים סיניים לקיסרי השושלת; אכזריותה תעכיר את דימוי של קיסרי צ'ינג
ב. קיסר צ'יֶין-לוֹנְג: הענשה בגין הדימוי בשיר; בגין תצהיר פומבי; בגין רמיזות היסטוריות
ג. הספרייה הגדולה של ארבעת האוצרות – מבצע ענק של איסוף כל הדברים ההיסטורים והספרותיים. אבל – מהווה מקור לגניזה של עבודות שעוסקות ביחד שלילי לשליטים זרים למיניהם ויש כמות גדולה של יצירות לא מבוטלות שנשרפו.

Added to timeline:

Date: