הקיסר קאנג-סי (jan 1, 1662 – jan 1, 1722)

Description:

מהקיסרים הגדולים ביותר של סין, בנו של שון דזה. הוא לא חשב שהוא יהיה קיסר, אך כששון דזה מת באופן בלתי צפוי (אבעבועות שחורות), הוא נבחר לשלטון כי הוא שרד את האבעבועות השחורות. התחיל בתור קיסר בובה.

מעלותיו של קאנג-סי: קיסר הסיפא והספרא
1. נעורים תחת שלטון העוצרים (1661-1669): התנסה בתככים ובקשיים פוליטיים – מוסד מנצ'ואי. הנשים בשושלת צ'ינג זכו לתפקידים משמעותיים בשושלת צ'ינג. סבתו תמכה בקיסר הצעיר ואיפשרה לו לעמוד על שלו בהמשך.
2. קיסר סקרן ופתוח רעיונית (קשרים עם הישועים כדוגמא)
3. מגלה נחישות (פרשת "מרד שלוש הנחלות") ונכונות להסתכן (הובלת צבאות נגד גאלדאן אל תוך ערבות מונגוליה)
4. ביצור יחסים עם העילית הלמדנית הסינית, מבלי לאבד תמיכה בקרב האצולה המנג'ורית
5. מסעותיו ברחבי הממלכה: דמות חדשה של קיסר פעלתן
****************************************
הישגים עיקריים של קאנג-סי- קיסר הסייפא והספרא

1. השלמת כיבוש סין:
א. דיכוי "מרד שלוש הנחלות" 1673-1681
ב. 1683: השתלטות על טייוואן ומיגור סופי של משטרי נאמני מינג
2. התפשטות חיצונית:
א. ביצור השליטה במונגולים מזרחיים 1691
ב. חוזה נרצ'ינסק עם רוסיה, 1689; ביצור היחסים עימה
ג. 1690-1696: מלחמה מוצלחת נגד האיום המונגולי המערבי (הצ'ונגרי)
ד. השתלטות ראשונית על טיבט (לקראת 1720)
3. ביצור הלגיטימיות של השלטון:
א. פעילות למשיכת אינטלקטואלים [כמו יונג-לה]
ב. שיפור המצב הכלכלי גם תחת השלום הגדול המושג בסין בזמנו
השלמת האיחוד של סין גופא
(לפני תקופת קאנג-סי) דיכוי המרידות בהנהגת העילית באזור היאנג-דזה; דיכוי מרידות אתניות וצבאיות בצפון ובמערב
1662: מיגור סופי של מינג הדרומית
1673-1681: דיכוי "מרד שלוש הנחלות"
1683: השתלטות על טאיוואן
הדבר האחרון שקאנג סי עושה מבחינת התרחבות. מחליט לחסל את הצאצאים של ג'נג-צ'נג גונג, שכבש את טאיוואן מההולנדים. הוא שולח לשם את שה לאנג. בזכות כשרונו בלוחמה ימית הוא מצליח לצאת עם חיל גדול לטאיוואן ב-1683 והיא הופכת לנפה של פרובינציית פוג'יאן ונשלטת בשליטה ישירה ע"י המינהל מאז ואילך. ההכרה שטאיוואן היא חלק מסין נובעת מכיבוש זה של צ'ינג, שמסמל את השלמת הכיבוש של סין כולה

בהדרגה מתברר: התייצבות חד-משמעית של העילית הסינית מאחורי צ'ינג
***************************************
הניצחונות של קאנג-סי: האם בזכות התמיכה של העילית הסינית?

למרות בגידות לא מעטות, רוב העילית נותרת נאמנה לצ'ינג ולא למורדים, עקב יכולתה להבטיח סדר בסין.
מעשי ההקרבה העצמית למען צ'ינג: הוכחה ללגיטימיות השושלת
בתום המרידות: הידוק הברית בין הקיסר לבין העילית הסינית הלמדנית

1. ביצור הברית עם העילית הסינית
א. מטפח תדמית "נוחה" אחרי שלטון קשוח של עוצרים; מגלה סלחנות יחסית כלפי העילית
ב. שיתוף גובר של המלומדים הסיניים: הקמת "הלשכה הדרומית" המאוישת באקדמאים סיניים כמשקל נגד למועצת הנסיכים המנג'ורית
ג. בחינות מיוחדות ב-1679 לגיוס נאמני מינג לשעבר לשלטון
ד. ריבוי פרויקטים למדניים שנועדו להעסיק את המלומדים (מילון, כתבים קנוניים, כתיבת היסטוריה של מינג ועוד)
ה. יחד עם זאת: מוכן לגלות קשיחות במידת הצורך

2. המדיניות הצבאית – לצד הפרוייקטים האזרחיים קאנג סי הוא איש צבא מאוד מוכשר
א. שמירה על עליונות "צבא הדגלים". הפיכתו למקצועי ותורשתי – ושמירה על יתרון חייליו תוך הפיכתם לבעלי קרקעות ובעלי עבדים בצפון סין
ב. במקביל: היעזרות גוברת בחיל פרשים מונגולי
ג. כמו כן, חשיבות גוברת של צבא "הדגל הירוק" – כוחות עזר סיניים, בעיקר חיל-רגלים (חשובים במיוחד בדרום סין). משמשים כחיל רגלים במלחמה נגד מרד שלוש הנחלות.

התוצאה: בטווח הקצר העליונות הצבאית של יחידות הדגלים נשמרת, אולם בהדרגה יאבדו את כושרן ויישארו העילית החברתית אך לא הצבאית וגם לא הכלכלית

3. אתגרי מד"ח: מונגוליה, רוסיה, טיבט
אתגרי מד"ח: מונגוליה, רוסיה, טיבט
החשש של צ'ינג מאובדן מונגוליה מאלץ אותה לפתח מד"ח מתוחכמת כלפי רוסיה מזה ולהשתלט בהדרגה על טיבט (ולימים על סין-ג'יאנג) מזה
****************************************
ההתפשטות הרוסית: מגע ראשון עם סין

האיום העיקרי מבחינת צ'ינג היא שרוסיה תתמוך במונגולים.
ההתפשטות הרוסית היא תופעה. מסוף המאה ה-16 הם מתפשטים לסיביר ומשפיעים מאוד על מאזן הכוחות. עד אז סיביר הייתה סתם שממה שבורחים אליה כי אין שם אף אחד. כשהרוסים משתלטים על איזור זה הם משפיעים מאוד על הגיאופוליטיקה וזה תורם במידה רבה להכנעת מונגוליה בידי צ'ינג.
הרוסים מאיימים גם על איזור מנצ'וריה לפתע. מבחינת סין, רוסיה היא משהו אחר לגמרי. היא לא כמו מדינות המערב שמגיעות אחר כך, כי אלה מתיישבים בים וזו לא סכנה. רוסיה היא סכנה יבשתית. היחס אליה אם כן היה שונה. מתבטא גם ביחסים ביניהן.
החשש העיקרי של צ'ינג הוא
שהרוסים ישתפו פעולה עם המונגולים המערביים, כי אלו מנסים לאחד את העמים המונגולים כנגד צ'ינג.

הצ'ונגארים בין רוסיה לסין: מוקד אי-היציבות 1634-1759 – צ'ינג מתקיפים מבצר רוסי ומצליחים לכבוש אותו.
****************************************
חוזה נרצ'ינסק 1689: החוזה השוויוני הראשון של הקיסרות הסינית ומדינה אירופית

קובעים בחוזה זה כי הרוסים לא יסייעו למונגולים כנגד צ'ינג. החוזה הזה מאוד חשוב לצ'ינג כי הוא מבטיח לה את הגבול הצפוני ומאפשר את התפשטותה בהמשך לכיוון מונגוליה. נחתם כחוזה שוויוני בניגוד למקובל בסדר העולם הסיני.
****************************************
העימות עם המונגולים: מוקד הגיאו-פוליטיקה של צ'ינג


1. מטרת העל: להבטיח שליטה מלאה במונגולים. מצליחים לעשות זו בתחילה כנגד שתי קבוצות ראשיות של המונגולים (קבוצה אחת מאלה, הצ'האר, הצטרפו גם למלחמות כנגד מינג).
2. האיום הג'ונגרי (: המוקד החלופי לתקומה הפ8וליטית המונגולית?
3. הברית של מנהיג הג'ונגרים גלדאן (Galdan) עם הדלאי-לאמה החמישי נתפסת בידי קָאנְג-סִי כאיום אסטרטגי המחייב תגובה נחרצת
4. גלדאן (מת ב-1697): מורכז בידי דלאי-לאמה כ כבּוּשׁוּקְטוּ-ח'אן (Boshughtu Khan), שמשמעו, "הח'אן שזכה בצו השמימי" – זה אומר שיש עוד מישהו שמתחרה עם צ'ינג על שלטון ולא רוצה להיות רק ח'אן מקומי. מבחינת צ'ינג זו סכנה גדולה. הוא היה מהשבט הראשי הצפוני של המונגולים.
5. 1634: הכנעת המונגולים הדרומיים (צ'אהאר, צ'ינגיסים) – גאלדן מנסה להכניס אותם למדינה שלו וקאנג סי מושך אותם לכיוונו בטענה שהוא הגלגול של צ'ינגס חאן. המונגולים המזרחיים מסכימים ומשתפים פעולה עם קאנג סי כנגד גאלדאן. כמו שצ'ינג כובשים את סין בעזרת הסינים.
6. 1691: הכנעה סופית של המונגולים המזרחיים (ח'לחא, צ'נגיסים)
7. 1696: הבסת גלדאן: (צ'ונגרים, לא צ'נגיסים) הצ'ונגרים לא מוכנעים סופית אבל נסוגים חזרה אחורה. מתנפץ חלום איחוד מונגוליה. קאנג-סי שולט על רוב המונגולים וגם על הסינים בצורה יציבה.
8. מאז 1697: תשומת הלב עוברת לטיבט

1696: הקרב בזוּנְמוֹד
1. קָאנְג-סִי מוביל אישית צבא אל מעבר למדבר גובי. נכנס לערבה פעם ראשונה מאז יונג לה.
2. ההכרעה ב-1696: הוכחת העליונות של הנשק החם על לוחמת הפרשים
3. הקרב שם סוף לחלום האימפריה המונגולית החדשה

קאנג-סי כקיסר הסיפא: הובלה אישית של צבאותיו כהתנסות חיונית להבנת מחירה של המלחמה
****************************************
סוגיית טיבט: הפוליטיקה הלמאיסטית

טיבט צוברת יוקרה, ולדלאי לאמה יש יוקרה מול כל שבטי המונגולים. בשלב זה, מול עליית צ'ינג, גם הדלאי לאמה עולה בתפקידו. אלטאן ח'אן תבע את המושג ונתן תואר זה למנהיג הכת הטיבטית דאז. אותו דלאי לאמה שהמיר את דתו של הח'אן קיבל את התואר הדלאי לאמה ה-3. הדלאי לאמה ה-5 (1617-1682) ביקר בבייג'ינג ב-1652 את הקיסר שון דזה, וזכה לכיבודים גדולים. לאחר מכן יצר קשר עם החאנים המונגולים השונים. יש חאן מונגולי שמהווה שליט חילוני בטיבט, ואיתו הוא נמצא ביחסים טובים, ובהדרגה הכוח הממשי בטיבט עובר לעוצר של הדלאי לאמה ה-5. הוא האיש החזק בטיבט והאויב של צ'ינג. הוא קובע את סדר יומו של הדלאי לאמה הקטן. הוא מסתיר את מותו של הדלאי לאמה וטוען שהוא במדיטציה ולא יכול לראות אף אחד, וקובע החלטות במקומו. בהדרגה יוצר קשרים חזקים עם המונגולים. ב-1697 כשקאנג סי מגרש את גאלדאן הוא מגלה במסמכיו שהדלאי לאמה ה-5 מת מזמן. הוא שולח מסעות ראשונים לטיבט, מקום קשה ללוחמה, אז קאנג סי משתלט קודם על חלקים מטיבט שהם כיום לא נחשבים חלק ממנה (איפה שהיום צ'ינגהאי והחלק המערבי של סהצ'ואן).
טיבט: מונח דתי מול מונח פוליטי?

סיפוח האזורים הטיבטיים בסה-צ'ואן ) כמבוא להשתלטות על טיבט

לאחר מכן הצ'ונגרים משתלטים על טיבט, וקאנג סי שולח לשם כוחות סיניים, כובשים אותה. שם מתחיל הכיבוש הסיני של טיבט. זהו תוצר לוואי של הרצון של צ'ינג לשלוט במונגולים! קאנג סי לא מצליח, אבל באיו יצליחו.
****************************************
הקיסר הסקרן: מסעותיו של קאנג-סי

מתאפיין בסקרנות, ערך הרבה מסעות ברחבי ממלכתו, כ-130 מסעות שכאלה. הוא לא מגיע לדרום מערב, אך כן לדרום לאזור ג'יאנג נאן, מסעות ימיים, מבקר באזורים שונים ומשפיע מאוד. זו בניגוד לקיסרי מינג שלא יצאו מהחדר בארמון שלהם. יותר ויותר אנשים זוכים לראות את הקיסר. גורם לתחושה בקרב העם לשלטון אכפת מנתיניו. סוף ימיו של קאנג סי הם ימים פחות מלבבים. הוא כבר עייף, ומכין את צוואתו, בה הוא כותב כמה זה מתיש להיות קיסר.
צ'נג-דה: הפניה ללמאיזם
צ'נג-דה: הפניה לעילית הסינית
השימוש בכתב של "העמים המתורבתים" – רב תרבותיות שמשיגה לצ'ינג שלטון יציב ושקט יחסית.
****************************************

Added to timeline:

Date: