שושלת יואן (jun 1, 1271 – nov 1, 1294)

Description:

תקופה של שינויים רבים
טריטוראלים
מדינה מולטי-אתנית

השושלת הזרה היחידה שהייתה בסין.
סין היא חלק מאיפריה עצומה(יותר פתוחה לעולם)
****************************************
הקמת שושלת יואן (1272-1368): הוספת נדבך חשוב ללגיטימיות השלטון המונגולי
א. מבחינת העילית הסינית הפיכת קובלאי ח'אן לקיסר הופכת את השושלת הכובשת לישות לגיטימית –לגיטימציה סינית קונפוציאנית
ב. שם השושלת (בניגוד לשושלות אחרות ששמם נקבע ממוצאם) חוזר למונח מספר התמורות צ'יֶין-יוּאָן שמשמעו הכוח היוצר הראשוני או התחלה חדשה. השם מייחד את יואן מקודמותיה ומבליט את העוצמה חסרת התקדים שלה.
ג. העברת הבירה לבייג'ינג משלימה את הליך האימוץ הרשמי של מאפייני הקיסרות הסינית (אבל: עדיין בשטח שבמקור שימש רק כבירת הנכרים – ח'יתאנים וג'ורצ'נים)
ד. במקביל: המונגולים שומרים על דפוסי לגיטימציה אחרים המופנים כלפי קבוצות אחרות
****************************************
הלגיטימציה של שושלת היואן 1272-1368
1. לגיטימציה מונגולית- צאצאי צ'נגיס ח'אן – הח'אן הגדול
2. לגיטימציה סינית-קונפוציאנית- קיסר
שם השושלת חוזר למונח מספר התמורות צ'יאן יואן
3. לגיטימציה בודהיסטית- בנוסח הטיבטי
-------------לגיטימציות רבות בכדי לבסס מעמד--------------
****************************************
מלחמת ארבעים השנה: המונגולים נגד סונג: הדרך לאיחוד סין
קובלאי מנסה למצב את עצמו גם כקיסר סיני, גם כקיסר מונגולי וגם כקיסר טיבטי. הדרך הטובה ביותר מבחינתו לשפר את עמדתו היא ע"י כיבוש סונג(דבר אשר מעניק יתרון כלכלי ואסטרטגי)

מלחמה אשר התחילה לפני קובלאי.
בעיקר תנאי השטח עיכבו את המלחמה מצד המונגולים

בתקופת קובלאי:

תחילה במצור על סיאנג-פאן 1267-1273
המצור היה ארוך ונמשך כחמש שנים כי המונגולים התקשו לבצר את הערים, לא רגילים ללחימה בדרום כי הם מגיעים ממונגוליה ולא יודעים מה זה צי ימי. הם מצליחים להשמיש חיל רגלים וצי ימי של סינים, ג'ורצ'נים וקוריאנים ומנצחים גם בקרב בנהרות של דרום סין.
1. אחת ממלחמות המצור הממושכות בהיסטוריה
2. הוכרעה עם הבאת מהנדסים מוסלמים עם בליסטראות מיוחדות (מאיראן)
3. נפילת העיר: הפתח לקריסה של סונג הדרומית
4. 1276- כניעת הקיסרית העוצרת של סונג בבירה האנג-ג'ואו והעברתה יחד עם שלל גדול צפונה

הקרב האחרון – יא-שאן 1279
כיוון שמכתירים את הצאצאים של הקיסר הדרומי של סונג, פעוטות, ונמלטים דרומה לאורך החוף, פוגשים את המונגולים שדולקים אחריהם על אי קטן שנקרא יא-שאן. שם נערכים לקרב המכריע. לונג יה הרבה מאוד סירות, והמונגולים מתקיפים בעיקר מהיבשה ויורים על הספינות. המונגולים משיגים עליונות והסירות הסיניות מנסות לברוח אך הן קשורות לחוף והמונגולים מצליחים לעלות על הסיפון ולנצח. כך שוקעת שושלת סונג לאחר 350 שנה.
המונגולים הם כעת השליטים של סונג כולה.

במהלך הכיבוש, המרכז הכלכלי של הדרום לא נפגע
***************************************
השלמת כיבוש סונג
א. איחוד סין אחרי יותר מ350 שנה של פיצול: תרומה דרמטית ללגיטימציה של קובלאי בסין.
ב. המבצע המונגולי היחידי המוצלח באמת אחרי התפרקות האימפריה המאוחדת- תרומה רצינית ללגיטימציה של קובלאי ברחבי העולם המונגולי.
ג. השתלטות על המדינה העשירה בעולם ועל נתיבי הסחר הימי- בסיס לעולם הגלובאלי תחת השלטון המונגולי.

בסונג הדרומית נשארים פלחים גדולים באוכלוסייה שהתנגדו לשלטון המונגולים, וסרבו להיות חלק מהממשל ומהמינהל.
****************************************
מדיניות החוץ של היואן: מאסרטיביות לשמירה על היציבות

קובלאי חאן
1273- הכנעה מחודשת של קוריאה
1274, 1281- פלישות ליפן
1285-88 פלישות לויאטנם
1287 פלישות לבורמה
1292 פלישה ליאווה
במקביל- עימות במרכז אסיה עם קאידו ונסיכים מבית צ'אגתאי ואוגדי לאורך התקופה
***************************************
הקרבות הימיים עם היפנים 1274,1281

משלחת ראשונה ימית ליפן ומובס קשות.
פעם השנייה קובלאי שולח עוד משלחת, יש טייפון, היפנים יודעים איך להסתתר מהטייפון והמונגולים לא.
הקוריאנים מציעים לצאת לים הפתוח ומלא אנשים מתים. היפנים משתלטים על הספינות המונגוליות שמגיעות לחופי יפן ומתלהבים מאוד. קוראים לזה "קמיקאזה" שם של רוח שמגינה עליהם.
בפלישה השנייה יש עדות לשימוש בנשק חם מצד המונגולים

-------------המיתוס שלהם כבלתי מנוצחים מתנפץ. בנוסף, המסע היה יקר ביותר ולא היה שווה את ההשקעה ומטיל עול גדול על כלכלת יואן. ---------------------------
***************************************
הפלישות לדר'-מזרח אסיה
(יקרות מאוד. אחרי קובלאי נסיגה מהאסרטיביות הצבאית)

לאחר מכן קובלאי מנסה ליצור תנחומים ולנצח בקרבות בדרום אסיה, ושולח את חייליו לאזור בורמה ווייטנאם, וחייליו לא יודעים איך להתמודד מול לוחמת הגרילה של המקומיים.
בסופו של דבר בורמה ווייטנאם מסכימות עם קובלאי על מעמד של מדינות טריביוט ושולחות מומחים (רופאים, אורגים) למונגולים.

כשקובלאי מנסה לכבוש את אזור אינדונזיה, הוא נתקל בכישלון שוב.

במקביל יש משלחות להודו בהן מבקשים להכיר בעליונות של מונגוליה תמורת פיתוח קשרי מסחר.
****************************************
העימות במרכז אסיה: קובלאי נגד נסיכים מונגוליים מבית אוגדי וצ'גאתי

סוג של קרובי משפחה, עושים לו חיים מאוד קשים. קיידו (צאצא למשפחת אוגודי) מקים מדינה עצמאית במרכז אסיה ומנצל את הסכסוך של קובלאי עם אחיו אריקבוקה כדי לפלוש לכל מיני כיוונים מחוץ למרכז מונגוליה. פעם אחת הם אפילו ניסו (בסוף המאה ה-13) לפלוש לקרהקורום וקובלאי לא היה מוכן.
****************************************
מדיניות פנים: איך לשלוט בקיסרות האדירה?

יה-לו' צ'ו-צאי
מוכרחים לעשות שינוי מסויים כדי שיצליחו לשלוט באופן אקטיבי בשטח הזה ובמליוני הסינים שהם כעת הנתינים שלהם.
הבעיה המונגולית: קשיי המעבר מכובש למתפעל הקיסרות
מדיניות הפנים: סוגיית "הסיניזציה": בין הזהות המונגולית לצרכי השליטה באוכלוסיה הסינית

מדוע לאמץ דפוסים סיניים?
1. ניהול כלכלה חקלאית: פיתוח + מס עדיף על שוד או על הרחבת שטחי מרעה.
2. הצורך בלגיטימציה של שלטון זר מחייב השלמה מסוימת עם דפוסים סיניים.
3. מנהל ריכוזי המאויש על ידי אנשים מוכשרים (כמו שבדרך כלל יש בסין ע"י שיטת הבחינות) עשוי להיות יעיל ונאמן יותר מאצולה תורשתית.
4. שיטת הורשת השלטון הסינית מצמצמת את מאבקי הירושה הפלגניים של הנומאדים. לכאורה מפתה לאמץ את הדפוס הזה אך אצל המונגולים לא עובד כל כך.

מדוע להסתייג?
1. המורשת האידיאולוגית של צ'נגיס-ח'אן- גאים במורשתם ולא מעוניינים לוותר על ייחודם
2. החשש מהיטמעות בסינים העולים עליהם מספרית- חשש מהסתאבות נוסח ג'ין
3. החשש מהכפפת הצבא למוסדות האזרחיים: סכנת הניוון הצבאי
4. מנהל הישגי ופתוח מבטיח שוויון לכל – אך בכך הכובשים מאבדים מייד את היתרון שלהם! יש הרבה יותר סינים ומבחינה דמוגרפית הגיוני שהסינים ישתלטו על החצר די מהר.
****************************************
מדיניות הפנים של היואן

הברירות של המונגולים
1. "הממשל הכפול" נוסח ליאו – לא מתאים: בניגוד לליאו, ביואן אזורי המזרע מהווים חלק נכבד מאוד של השטח ולא תוספת זעירה.
2. סיניזציה גורפת נוסח ג'ין פסולה מסיבות ערכיות ובשל המורשת של צ'נגיס ח'אן.
3. דבקות מלאה בערכי הערבה – בלתי אפשרית בשל חוסר הכדאיות הכלכלית.

----התוצאה: מתח תמידי בין מסורת ערבתית לסינית--------
הפתרונות:
א. שלטון באמצעות זרים – בעיקר אנשים מהמדינות הפוסט-נומדיות של מרכז אסיה (בסיס למיעוטים היום- טיבטים, מוסלמים, אויגורים..)
ב. מנהל כפול בנוסח מונגולי- מינוי סיני ולא סיני לרב המשרות; ריבוי סמכויות – בלמים ואיזונים או בלגן מאורגן (או לא כל כך..)

הפיצוי לעילית סינית על דחיקתה: בעיקר יד חופשית לנצל את האיכרים כי נותנים להם מעמד של משקים קונפוציאניים. האיכרים ישלמו את המחיר...
****************************************
המדיניות החברתית: חלוקת האוכלוסיה – הסדר הוא ע"פ ההצטרפות לאימפריה המונגולית
1. מונגולים
2. סה מו רן- לא מונגולים ולא סינים – למשל אנשים ממרכז אסיה, מטיבט, אויגורים או מוסלמים או כאלה, אנשים מסוגים שונים.
3. סינים צפוניים (נתיני ג'ין) – כל מי שהיה נתין של ג'ין. גם ח'יתנאים, ג'ורצ'נים, אנשים מסהצ'ואן לפני כיבוש סונג, כינוי פוליטי לאנשים שהיו נתינים של ג'ין או שנכנעו למונגולים לפני כניעת סונג.
4. סינים דרומיים (נתיני סונג) – כולם סינים, היו נתינים של סונג ונכנעו מאוחר יותר.

------------אף כי יישום המדיניות לא יהיה אחיד, משמעותה היא דחיקת רוב העילית הסינית מחוץ לעמדות כוח של ממש. הסינים לא מתלהבים בכלל מהשיטה.--------------

הניסיון לקבע את החברה
א. קיבוע המעמד על פי המפתח הפוליטי/אתני
ב. חשיבות האצולה התורשתית – הצאצאים של ג'ינגס חאן מהווים מעמד של אליטה נפרדת, השבטים המונגולים שהתחתנו עם הצאצאים מקבלים תפקידי מפתח בצבא והם מהווים האליטה הצבאית.
ג. הקמת מאות מקצועות תורשתיים וקבוצות עיסוק תורשתיות שאסור היה לעזבן – במפקדי האוכלוסין שהמונגולים עורכים בסין, הם בעצם ממיינים את האנשים לפי העיסוקים שלהם. כמו אמנים, איכרים, אנשי צבא, משקים קונפוציאניים וגם קטגוריות קטנות יותר- חרשי ברזל, שולי פנינים, מוכרי ג'ינסאנג והטענה היא שהקבוצה היא תורשתית- מבטל את המוביליות החברתית.
ד. זאת בניגוד גמור למוביליות החברתית האדירה שאפיינה את התקופה המוקדמת של האימפריה המונגולית ואף את ראשית היואן.

התוצאה: מדיניות כושלת מנוגדת להיגיון הכלכלי וקשה ליישום. הפועל היוצא: התחמקות המונית ממפקד אוכלוסין ויצירת האשליה [?] של הידלדלות דמוגרפית משמעותית ביואן.
****************************************
מנהל היואן

מאפיינים סיניים:
1. מנהל מרכזי: לפי מודל ג'ין, תוך אימוץ משושלות קודמות.
מאז טאנג- המזכירות המרכזית
ב. המועצה הצבאית
ג. הצנזורה
2. שיטת הבחינות:
אימוץ (ארעי ומצומצם) רק ב-1313, מכיוון שקובלאי חאן סירב לאמץ את שיטה זו. וגם כשמשתמשים בה מכנסים רק 2% מהמינהל דרך הבחינות. היא אף פעם לא הופכת לשיטה העיקרית לקבלת פקידים.

מאפיינים מונגוליים:
1. הזרוע הצבאית:
עצמאית וחזקה מאוד בתחום המנהל
2. החצר הפנימית:
המשמר הקיסרי ונשות הקיסר- המשק הקיסרי כ"מדינה בתוך מדינה"
3. עוצמה רבה לאצולה השבטית (בפרט צאצאי צ'נגס והגיסים)- האחוזות.
4. אפליה פוליטית/אתנית – הזכויות השונות לנתינים ע"פ בסיס אתני שניתן לראות גם אצל הליאו והסי-סיא ומאפיין גם את המונגולים, אם כי בצורה שונה כי פה יש גם את הסה-מו רן שהם יוצאי דופן.
5. הדארוגאצ'י:
מפקח מונגולי לצד נושאי משרה סיניים. פקיד מונגולי או סה-מו רן שנוסף לכל המשרות לצד נושאי משרה סינים. אם יש פקיד סיני שאחראי על גביית מיסים לצידו יופיע הדארוגאצ'י שאחראי לפקח על הפקיד הסיני. דבר זה יוצר בירוקרטיה כפולה ויקרה שיוצרת הרבה בלאגן.
--------------------------------
מנהל מקומי: בעיית הביזור

השיטה המונגולית:
חלוקת אחוזות למצביאים ולנסיכים, תוך מתן סמכויות נרחבות
התוצאה:
מנהל מקומי מסורבל ומרובה דרגים

הפתרון למעלה:
הקמת העתקים של משרדי הממשלה המרכזית בחבלים (לפיקוח על המחוזות)- להקים חבלים או פרובינציות שיפקחו על יחידות גדולות יותר כשבכל חבל כזה יש העתק של המינהל המרכזי.
הפתרון למטה:
האצלת הסמכויות לעילית הסינית המקומית, העומדת בראש יחידה בת 400-500 משפחות: ה-שֶׁה ברמה הנמוכה יותר. יש חלוקה ליחידות שנקראות "שה", בהתחלה כמה עשרות משפחות ובהמשך מאות משפחות שכפופות לאצולה הסינית המקומית, משמשות לפיקוח וגביית מיסים, שיטור וגיוס הצבא.
****************************************
החבלים של יואן: בסיס למנהל המקומי בסין עד היום

1. החבלים (יחידות על-מחוזיות)
התקיימו בעבר כיחידות פיקוח או מנהל בשעת חירום בלבד. - מרקו פולו מכיר בדבר הזה כממש מדינה עם שלטון, אבל – יש ממשלה קטנה (העתק של הפרובינציה בבייג'ינג) וכפופה לממשל המרכזי. אין מושלי פרובינציות חזקות כמו שנראה רק בשושלת צ'ינג בהמשך.
2. המונגולים מוכנים להקים חבלים כיחידות ממשל על בסיס קבוע: שיפור בניהול הקיסרות
3. אולם החשש מפני בדלנות מביא לפתרון ביניים: חבל עם ממשלה אך ללא מושל (ישתנה רק בצ'ינג)
****************************************
המחזור הכלכלי: בין פיתוח לגזל
מדינה מעורבת בכלכלה ומצד שני מדיניות שמשתנה בצורה ממש דרמטית תוך ניסיון לעשות שינוי שגוזל הרבה כסף.

חסידי הפיתוח הכלכלי התקין:
1. יֶה-לוּ' צ'וּ-צָאי : "לא ניתן למשול מעל גב הסוס". כלומר צריך להעתיק מהסינים. ואפילו עורך בחינות.
2. סו' חנג: היועץ של קובלאי בתחילת שלטונו. מנסה לקדם ממשל סיני, פיתוח חקלאות ומיסוי הוגן. ניסיון לעשות מינימום נזק ולשקם את הצפון שניזוק. כבר בשנות ה-70 של המאה ה-13 בזמן כיבוש סונג הוא מעביר את השלטון לאחמד.

חסידי ה"תפוס ככל יכולתך"
1. עבד אל-רחמן: ב-1239 מציע שיטת "המיסוי במכרז" – שהוא ישיג יותר מיסים מיה לו צ'ו צאי. איך? פורש רשת של אנשים ברחבי סין וממסה יותר כסף בשביל השליטים המונגולים. הוא נשאר בשלטון במהלך תקופתו של אוגודאי במשך שנתיים עד שאוגודאי מת והוא מודח.
2. אחמד (נרצח ב-1282): הגדלת מספר החייבים במס, השבת המונופולים- מחזיר את המונופולים על מלח ואלכוהול. ממנה בני משפחה לכל מיני משרות. התנגדות גדולה מצד האליטה הסינית והמונגולית אבל קובלאי מגבה אותו. האליטה מתנקשת בו
3. סנגהה (הוצא להורג ב-1292): אינפלציה - נזיר טיבטי שמנסה למצוא פתרון ע"י הדפסה חדשה של כסף נייר, עובד יפה תקופה מסויימת, העלה מיסים על סחר ומונופולים, טוב לקובלאי אבל האליטה לא מרוצה וטוענת שהוא מושחת ולבסוף מוציאים אותו להורג.

שימו לב שהשרים "הרעים" הם לא סינים. ככה-------------- ההיסטוריוגרפיה הסינית פועלת. מה שנכון הוא שיש כל הזמן מאבק בין גישה של מינהל כלכלי יציב ומסודר ובין להרוויח יותר כסף לחאן שמוציא מלא מבצעים צבאיים יקרים. כשקובלאי יורד מהמפה זה מאפשר חזרה ליציבות כלכלית מסויימת.---------------------------------
****************************************

Added to timeline:

Date: