jan 1, 2003 - זכרונות מרצח

Description:

אירועי הסרט בעצם מתרחשים במהלך שנות ה-70.

רואים את תנועת הכפר החדש - הכפר כמקום עם אמונות תפלות ואי-התפתחות, "צריך לעשות לכפר מודרניזציה בכוח" ולא לשמר מנהגים מפוקפקים משם - פאק ממש הביא לרדיפת שמאנים בתקופה. בסופו של דבר נשארו יותר שמאניות היום מאשר רופאי שיניים שיש היום.

סנקציות על תרבות וולגרית - חצאיות, מוזיקה רועשת... כולל סרטים מסויימים, בדיקת אורך שיער לגברים או חצאית לנשים ברחוב כדי לוודא אי-וולגריות.

היו שירים "מרוממי נפש" ומדגישי לאום, כחלק מהחוק.

הממשלה בעצם "עודדה" בכפייה תרבות קוריאנית מסורתית מסוגים שונים - מביא את הציבור (מחאת הסטודנטים למשל) לחפש כל דבר אחר, ממש כאקט הפגנתי-מחאתי - נהייה פופולרי פולק קוריאני מסויים שמזכיר בכלל בוב דילן, הגיע מהאמריקאים ומזכיר בפני עצמו מוזיקת מחאה (ברמת התוכן).
מכאן למשל פאנסורי קוריאני מססורתי מעודד ע"י הממשלה בשנות ה-70, אבל פרקטית לא מוכר בשנות ה-80.

הסרט הוא של בונג ג'ון הו, אותו הבמאי של פריזיטים שמאוד מינף אותו. מבוסס על אירועים אמיתיים של רציחות סידרתיות - מציג את אזור הכפר הקוריאני של שנות ה-70-80.
הרוצח הסידרתי הראשון בקוריאה שלא נתפס - מצד שני תיאור מאוד אינטימי של חיי הכפר בקוריאה, עוצר לילי בשעה 8, שדות ירוקים של אורז - תחושת נוסטלגיה גדולה בין קוריאנים, געגועים תוך סלידה מהאירועים הנקודתיים של הרציחות.

סה"כ מתקבל סרט משנות ה-2000, שמתאר בצורה טובה מאוד את שנות ה-70-80 - אפילו יותר טוב מסרטים מאותה התקופה עצמה.
סרט על התנגשות בין העיקר לבין הכפפר בתקופה. השוטרים שמייצגים את שני הצדדים, מחליפים תפקידים בחדות לפעמים - הכל מאוד דינמי ומשתנה. יש הרבה משחקים עם הקווים בין הטבעי לבין ה"אפור", נשארים לא בנוח ומבולבלים מהחוסר בחד-משמעיות.

הבלטת הדמות החשובה מבלי לחתוך תמונה או שוטים נפרדים.
סצינה בה השוטרת היא היחידה במדים, המקצועית היחידה - לא מקשיבים לה. הוא מסומנת אחרת בלבוש, והכוס המועברת לשתייה היא כמו מיקרופון שמדגיש את הדובר ואת מי שאנחנו אמורים להתמקד בו.

סצינה אחרת, מי שהכי קרוב למנורה ולהארה הוא המוקד, הארה זזה כדי להעביר פוקוס למישהו אחר.
עין נמשכת לדובר, או מי שעובד תוך כדי דיבור - נמשכת גם למי שמואר יותר - עין נמשכת לתנועת ידיים-עיניים, אפילו אם יש רקע כאוטי ומלא בפלרטים נימשך לפרטים הנקודתיים של ידיים-עיניים - מרכז פיזי של הפריים (כשהוא מפוקס) יבליט את העניין, אפילו אם למשל זה יהיה מאחורי הכתף של מישהו אבל המרכז בנקודה שונה.

טריק קבוע של הבמאי בונג ג'ון הו - כשהדמות מדברת תוך כדי בהיי במצלמה עצמה.

Added to timeline:

Date: