פוליטיקה וצבא בהיאן - פוג'יווארה - שואן (1 gen 794 anni – 1 gen 1185 anni)

Descrizione:

טכנית השלטון הוא בידי המשפחה הקיסרית. בפועל, דרך מניפולציות נישואין - משפחת פוג'יווארה היא המשפחה השולטת. סה"כ מכאניזם דומה למה שעשתה משפחת סוגא (סויקו) - מחתנים בנות פוג'יווארה עם בכירים ושליטים, "מעודדים" את אותם בכירים/שליטים "לצאת לפנסיה", כך שלפי רעיונות קונפוציאניים מדלגים על האישה ומגיעים ישר לבן הקטן מאותם הנישואין - מה שנשאר לעשות זה שדוד כלשהו מפוג'יווארה לשלוט בשם אותו ילד, שעדיין לא כשיר לשלוט.

שיטת אינסיי - הקיסרים בפנסיה נהיים "קיסרי צללים", יצאו לפרישות תחת אילוצי פוג'יווארה אך עדיין מנסים למשוך בחוטים מרחוק בחצר.

במאה ה-7 השלטון הפך למרכזי, כך שכל האדמות הם "רכוש" של הריבון והוא מחלק אחריות שווה בין "בעלי" האדמות הללו - חלוקה למחוזות שווים, מיסים... כך החלישו את ראשי השבטים.
במאה ה-8 הקיסרים נותנים אדמות לגורמי מפתח (אצולה, בודהיזם, קאמי) - אדמות ללא מס, עידוד חקלאות - הגורמים שמלכתחילה קיבלו את השואן הללו היו אמידים דיו בכדי "להמיר" את תשלומי המיסים להשקעות בחקלאות באדמות הללו.
לאורך זמן השואן מתרחבים, לפעמים יש בעלים אחד לשואן רבים... במקביל יש את הפנימיות של החצר... סה"כ לא מעט גורמים פנים-יפניים שמעודדים התחממות בפרובינציות, משם אוספים את המיסים.

מקדש אנריקוג'י (סאיצ'ו, טנדאי) נהייה בעל מאות שואנים, מקים צבא נזירים להגנה על עצמו, מהווה איום ממשי עבור חצר האצולה.

בערך מאמצע תקופת נארה כבר לא משתמשים בצבא המגוייס של רפורמת טאיקה (מאה 7), עוברים לשימוש בצבאות פרטיים - ממאה 8 כבר יש הפרטה מפורשת, רוב החיילים מגיעים ממשפחות אצולה שיכלו לתמוך בהם כלכלית (ציוד וכו' לא מסופק ע"י המגייסים).
בושי מתפתח לכדי סמוראי לאורך מאה 8 - אנשי אצולה פחותים שלא יכולים לקבל מעמדות רישמיים, יוצאים לפרובינציות לגבש לגיטימציה ומוניטין.
התחילו להתהוות שואנים בפרובינציות במובן מסויים, לוחמים נהיים יותר ויותר פולשניים בענייני החצר ככל שהם צוברים יותר כוח - מאות 11-12 ערעור האיזון חצר-לוחמים גדול מדי.

Aggiunto al nastro di tempo:

Data: